זה ברור למה יש התלבטות. איך העניין הזה של פוסט טראומה בכלל קשור אלייך. כמוך יש עוד מיליון ישראלים וישראליות שעדיין מתלבטים למרות שהם פוסט טראומטים. לרוב הם בכלל לא מודעים לכך. 90% בכלל לא בטיפול. לא צריך להישאר לבד בבלבול הכללי הזה.

הסיבה העיקרית לבלבול הוא שבושה מונעת ממך לראות את הדברים שקורים לך בחיים. היא מונעת ממך לקשר בין הדברים המבאסים שיש לך בחיים לבין הטראומה שעברת. צבא, ילדות קשה, פגיעה מינית, תאונת דרכים, בוס מתעלל. כל אלו הם טראומה וודאית.

לא משנה אם ״רק״ ירו על העמדה שלך, או ש״רק״ גדלת למשפחה לא מתפקדת, כנראה שעברת מה שהמוח שלך היה מחשיב טראומה. מגיל צעיר סיפרו לנו שאסור להראות רגשות, שמה שעברנו זה שום דבר לעומת מה שאחרים עברו. לכן הגיוני שיהיה בלבול בשאלה ״האם יש לי פוסט טראומה?״

רוצה לבדוק בעצמך? הצעד הראשון מתחיל בסרטון פה מעל.

מקורות:

מחקר #1: במחקר של פרופ׳ זהבה סולומון, שבחן בוגרי לבנון הראשונה עשרים שנה אחרי המלחמה, כ-23.8% דיווחו על פוסט טראומה.

מחקר #2: במחקר של פרופ׳ מנחם בן עזרא מאוניברסיטת אריאל, במדגם מייצג של אוכלוסיית ישראל, נמצא כי 11.6% מתמודדים עם פוסט טראומה ופוסט טראומה מורכבת.

מחקר #3: פרופ׳ רחל דקל חקרה מערכות יחסים בין פצועים לבין בנות זוגם, מציינת במחקר הזה שהשכיחות היא בין 15% ל-20% שתתפתח פוסט טראומה כרונית.”

פוסט טראומה היא פציעה, בניגוד למה שנהוג לחשוב. זו פציעת מוח. לא הפרעה נפשית, לא תסמונת. זו פציעה שנוצרת במנגנון הסכנה במוח. ברגע שיש סכנה קרובה או מיידית, המנגנון הזה במוח נכנס לפעולה לא רצונית.

בסופו של דבר, המוח של כולנו זהה בקטע הזה: יש בו מנגנון לא רצוני שתפקידו לקבל ולבצע החלטות בזמן שיש סכנה. זה מנגנון אוטומטי שהכרחי להישרדות שלנו והוא למעשה הסיבה שאנחנו עדיין בחיים.

כשהדופק עולה ויש קצת זיעה בזמן סרט מפחיד? זה מנגנון הסכנה שלך שפועל. העניין הוא, שמנגנון הסכנה הזה לפעמים נדפק. הוא נדפק ונשאר תקוע על מצב פעיל. זה אומר שמי שמתמודד עם פוסט טראומה חווה את החיים כמסוכנים יותר ממה שהם.

בסרטון הזה נסביר מה קורה במוח מבחינה מדעית כשיש לנו פוסט טראומה.

מקורות:

מחקר #1: מחקר משנת 1995 שהתפרסם באמריקן ג׳רנל אוף פסייכיאטרי בהובלת פרופ׳ ג׳יי די ברמנר, מצא שינויים בגודל של ההיפו קמפוס, חלק במוח שאחראי בין השאר על זיכרון.

מחקר #2: המחקר של פרופ׳ רז׳נדרה מורי מאוניברסיטת דיוק שאראה שינוים בגודל והתפקוד של האמיגדלה, החלק במוח שאחראי גם על ויסות רגשות.”

איך אפשר לדעת האם יש לי פוסט טראומה או אין לי? איך זה נראה בתכל׳ס?

פוסט טראומה היא התמודדות עם ארבעה קבוצות של סימפטומים: עוררות, חודרנות, הימנעות ודיספוריה. אנשים בריאים חווים חלק מהסימפטומים האלה במידה כזו או אחרת. אבל פוסט טראומטים חווים אותם בעוצמה גבוהה, ואת כולם.

האתגר הגדול בלזהות את הסימפטומים נובע כי אנחנו רגילים להקטין או להתעלם מהם. לחיות עם פוסט טראומה זה לא צחוק. אלה סימפטומים שמשבשים את איכות החיים ומערכות היחסים בצורה יסודית.

בלי שיקום מסודר, הסימפטומים עלולים להחריף עד לכדי חוסר תפקוד מלא או חלקי. לא רק את או אתה תסבול מהם, אלא גם המשפחה שלך. זה לא צחוק.

בסרטון הזה נסביר איך פוסט טראומה משפיעה על החיים שלנו, בפועל.

כל הכבוד, עברת כבר שלושה פרקים. מה הקול הפנימי שלך אומר לך עכשיו? שאין לך כלום? שכל זה לא עבורך? שזה לא באמת קשור אליך?

הרי לא חווית שום דבר דרמטי בצבא, סתם ירו עליך איזה פעם. נכון? הרי מה שהיה בדייט ההוא, היה בקטנה ביחס למה שקרה לחברה שלך. זה שטויות. אין לך טעם להתחיל שיקום, כי זה לא פוסט טראומה, זה סתם האישיות שלך פגומה. זו סתם עצלנות, דחיינות, טיפשות, לא פוסט טראומה.

אז זהו, שזה לא מדויק. חלק מההתמודדות שלנו הוא הקול הפנימי הזה, שמסיט אותנו מלהרגיש טוב יותר. שאומר לנו דברים מרושעים על עצמנו. זה אותו קול פנימי שכנראה משכנע אותך שלא עברת כלום. בטח שלא טראומה.

בסרטון הזה נלמד להכיר את הקול הפנימי הזה שממש שונא אותך.

יש מצב שעכשיו החשד שלך חזק יותר. בראש שלך יש קול שאומר ״אולי באמת כשהם אומרים את זה ככה, יש מצב שבסיטואציה מסויימת, כשאני על צד שמאל בבוקר, אם מסתכלים טוב טוב במיקרוסקופ, שבוע כן שבוע לא, אולי ייתכן שיש לי פוסט טראומה״. אולי.

אם זה המצב, אז הגיע הזמן להיות אקטיביים. לא לשים את זה בצד, נעול שוב באיזה מגירה בראש. בסוף, המצב יתפוצץ, במיוחד אם הוא עדיין לא התפוצץ עד עכשיו.

המהלך הראשון שלך מורכב משלוש פעולות: לכבות קצת שריפות, ללכת פעם בשבוע לחוג, ולהתחיל את תהליכי השיקום שלך בעזרת הקהילה. זו דרך ארוכה רווית תחנות ואתגרים. לכן, המטרה שלך עכשיו היא לא להרגיש טוב יותר, כי זו מטרה גדולה מדי. המטרה שלך עכשיו היא להתחיל.

בסרטון הזה נספר על הצעדים הראשונים שכדאי לעשות אם יש לך חשד לגבי עצמך שיש לך פוסט טראומה.