פרק 50 (ספיישל): נדאג לעצמנו בעצמנו

יש סיבה טובה למה החלטנו להפר שקט של שנתיים. מאז שהקלטנו את הפרק האחרון של מענה הולם, החיים לקחו כמה פניות מעניינות. בעיקר, מצאנו את עצמנו עובדים על לממש את החזון עליו דיברנו בפרק 32. שם, יצאנו בסוג של קול קורא למאזינים לבנות יחד איתנו ״ערכת מתחילים״. זיהינו פער גדול באקו סיסטם של הפוסט טראומה… קראו עוד פרק 50 (ספיישל): נדאג לעצמנו בעצמנו

פרק 49 (סיכום פודקאסט): חזקים מהממוצע

  כל דבר טוב מוכרח להסתיים. אנחנו יושבים כבר שנה ומדברים אתכם ועם עצמנו את הפוסט טראומה שלנו כל שבוע. נשענים על זה שבשבוע הבא יש עוד פרק, צריך לחשוב על זה, לתכנן. למצוא את הדרך ליצור חתיכת תוכן שתיתן לנו למשוך עוד שבוע עם תחושה שלא רק שאנחנו לא לבד, גם יש בנו תועלת… קראו עוד פרק 49 (סיכום פודקאסט): חזקים מהממוצע

פרק 48 (עונה רביעית): דברים שאנחנו עושים כדי להישאר בחיים

  אנחנו מוכרחים לדעת לייצר שמחה בחיינו, כי שמחה היא ההפך מדיכאון. היא משאירה אותנו בחיים. עבור פוסט טראמטיים זה קשה במיוחד כי הנפש שלנו בדרך כלל נמשכת דווקא אל הכאב. לייצר לעצמנו מנגנונים והרגלים שמייצרים עבורנו באופן יזום שמחה ולהצליח להכניס את זה לתוך הלו”ז שלנו באופן קבוע זה דבר קשה, אבל כשאנחנו מצליחים,… קראו עוד פרק 48 (עונה רביעית): דברים שאנחנו עושים כדי להישאר בחיים

פרק 47 (עונה רביעית): תאהב את עצמך קצת

  קל לשקוע ברחמים עצמיים. עוצמות האירועים שעברנו, והקושי להסביר אותם, מביאים אותנו לשאול את עצמנו למה זה מגיע לנו. למה הכל קורה לנו. למה זה כל כך קשה, כואב, שורף. רחמים עצמיים קשורים מאוד לדיכאון, לבושה. הם מתערבבים להם בקלות יחסית עם שאר התחושות הקשות של הפוסט טראומה. הרחמים העצמיים הם בעצם שנאה עצמית.… קראו עוד פרק 47 (עונה רביעית): תאהב את עצמך קצת

פרק 46 (עונה רביעית): פגיעה עצמית

  *יכול להוות טריגר* לפעמים אני מרביץ לעצמי. דופק לעצמי כמה פצצות לפרצוף כי רק ככה אחד כמוני ילמד. בחיים לא ארים יד על אף אחד אחר, רק על עצמי. כי לי מגיע. פגיעה עצמית יכולה לבוא לידי ביטוי בהרבה צורות ודרכים. זה יכול להיות מעודן – האבסה של אוכל, יחסי מין לא מוגנים; וזה… קראו עוד פרק 46 (עונה רביעית): פגיעה עצמית

פרק 45 (עונה רביעית): אי אפשר לתקן את העבר

  *טריגר תיאורי קרבות* אנחנו מאוד רוצים לתקן את העבר. שתהיה לנו עוד הזדמנות אחת לסגור את המעגל. לתת לעצמנו קצת קלוז’ר, קצת סופיות, קצת שליטה. זאת מוטיבציה טבעית. הרצון לנסות וליצור סוף טוב יותר לחוויות הרעות שעברנו הוא אנושי מאוד. הוא מוביל אותנו לנסות להשפיע על הזיכרון הרע. המוטיבציה הזאת לסגירת מעגל גורמת לנו… קראו עוד פרק 45 (עונה רביעית): אי אפשר לתקן את העבר

פרק 44 (עונה רביעית): הימנעות היא הפחד לחיות

  פחד הוא דבר מכאיב פיזית. והרצון להימנע מכאב הוא הדבר הכי הגיוני בעולם. לכן קורה הרבה שהפחד מנהל אותנו. הכאב הזה, הטראומה שלנו, אנחנו לא רוצים לחוות שוב. החוויות שחווינו מלמדות אותנו כמה כואבים יכולים להיות החיים האלה. אנחנו לא רוצים להיות אפילו קרובים למשהו שיכול להזכיר את החוויה הנוראית הזאת שחווינו. נעשה כמעט… קראו עוד פרק 44 (עונה רביעית): הימנעות היא הפחד לחיות

פרק 43 (עונה רביעית): להיפרד ממי שחלמתי להיות

  יש לנו געגוע למי שהיינו פעם, כשלא ממש ידענו עד כמה העולם הזה אכזרי. געגוע לפוטנציאל הגדול שראו בנו, געגוע למחשבות גדולות וחיוביות. טיפחנו במשך שנים איזשהו אידאל לעצמנו, מה אנחנו רוצים או הולכים להיות. איזה אדם נהיה. איזה הורה. איזה קריירה. האידיאל הזה נשאר חיי, למרות שהפוסט טראומה לא חלק ממנו. האידאל הזה… קראו עוד פרק 43 (עונה רביעית): להיפרד ממי שחלמתי להיות

פרק 42 (עונה רביעית): הזנחה

אנחנו מזניחים את עצמנו בהרבה דרכים וצורות. הכלים מצטברים בכיור. הרצפה תופסת צבעים לא טבעיים. הבגדים ישנים ועם חורים. מצחצחים שיניים רק כשיוצאים מהבית, וגם זה לא תמיד. הסדינים לא הוחלפו כבר חודש. יש פעולות שהם פשוט יקרות לנו רגשית, מעמיסות עלינו. לקום ולגשת לכיור, להתחיל לשטוף כלים, היא פעולה קשה אובייקטיבית, ולאנשים כמונו קשה… קראו עוד פרק 42 (עונה רביעית): הזנחה

פרק 41 (עונה רביעית): ההורים שלנו

מערכת היחסים שלנו עם ההורים יכולה להיות מקום מחזק, תומך, אוהב, אבל היא גם יכולה לערער אותנו. הורים עוזרים לנו מאוד – כלכלית, לוגיסטית, משפחתית. הם יכולים להיות מאוד מעורבים לטובה, ולדחוף במקומות שצריך. אבל יחסי הכוחות במערכת היחסים הזו גורמת לה להיות מאוד יצרית, רגשית, ולעיתים מכאיבה. במוקד הקושי נמצאת העובדה שההורים שלנו גידלנו… קראו עוד פרק 41 (עונה רביעית): ההורים שלנו

פרק 40 (עונה רביעית): שינה

שינה היא מלחמה עבורנו. הקרב הראשון מתחיל בכלל בהחלטה מתי ואיך להיכנס למיטה. נשארים על הספה עד השעות הקטנות של הלילה, רק כדי להתיש את עצמנו, רק כדי שהראש יהיה נקי. עוד פרק, עוד סרט, עוד שלב. כמה שיותר לדחות את הרגע הזה שאין ברירה, חייבים להיכנס למיטה. הקרב השני הוא להירדם. הזמן הזה של… קראו עוד פרק 40 (עונה רביעית): שינה

פרק 39 (עונה רביעית): מסכות

כדי לשרוד אנחנו לובשים מסכות. אנחנו צריכים לדעת “ללבוש התנהגות” שמסתירה את הרגשות הקשים שיש לנו, כדי שנוכל להיות חלק מהחברה – לעבוד, ללמוד, ללכת לאירועים חברתיים. מנסים להיות אנשים קצת שונים לרגע. מסכות הם כלי עבודה חשוב עבורנו. אמנם אנחנו יכולים להרגיש ימים ושבועות כמו סחבות מעופשות, שהחיים האלה הם מסע מריר וקשה, שאנחנו… קראו עוד פרק 39 (עונה רביעית): מסכות

פרק 38 (עונה רביעית): חרדה

להיות בחרדה זה להניח כל הזמן ובכל סיטואציה שהרע מכל עומד לקרות. “להכין” את עצמך לעמוד במכה שעוד רגע נוחתת לך על הראש. מצד אחד, זה לא בלתי הגיוני.. אנחנו יודעים כמה רעה יכולה סיטואציה להיות. כמה מהר דברים יוצאים משליטה. יש לנו ניסיון. לכן, אנחנו מאומנים לחשוב ולנתח את המציאות מנקודת מבט קיצונית. אנחנו… קראו עוד פרק 38 (עונה רביעית): חרדה

פרק 37 (סיכום עונה שלישית): לאיפה הולכים?

אנחנו מסיימים עונה שלישית. יש כבר גוף תוכן מכובד, שמאפשר לנו להסתכל אחורה ולהבין דברים. תהליך היצירה של הפודקאסט מאוד מחזק את שנינו. השיח בינינו מאפשר תהליך התבוננות עצמית מעמיקה. מאפשר לנו לראות איפה כואב לנו, ולמה. הוא מאפשר לנו להתבטא בצורה שנוחה לנו, בצורה של יצירה. מן מקום בטוח, וירטואלי, בו מותר לנו להרגיש… קראו עוד פרק 37 (סיכום עונה שלישית): לאיפה הולכים?

פרק 36 (עונה שלישית): חבר לבדידות

אנחנו חווים מלא לבד. לפתע מוצאים את עצמנו שעות רבות בלי להוציא מילה מהפה, בלי מישהו שיאוורר לנו את המחשבות. תחושה שאין טעם לתקשר את מה שאנחנו חושבים עליו, כי אין לזה טעם ולאף אחד לא אכפת. ההרגשה הזאת באה לבקר לא מעט, מאוד דומיננטית ונפוצה. היא הולכת יחד יפה עם דיכאון, אשמה ובושה. יש… קראו עוד פרק 36 (עונה שלישית): חבר לבדידות

פרק 35 (עונה שלישית): בין אשמה לאחריות

החיים העמידו אותנו בסיטואציות מאוד מורכבות, שלעיתים די נפוצות מייצרות רגשות אשם מאוד חזקים. לא קמת להסתער, לא התנגדת כשתקפו אותך, קיבלת החלטה רעה. התנאים הבלתי הגיוניים שהיינו בהם, יחד עם הטבע האנושי שנוטה לעשות טעויות, הופכים את ההתנהגויות האלה לסבירות וצפויות. הרי אף אחד מאיתנו לא רובוט – אנחנו טועים, במיוחד במצבי קיצון. ועם… קראו עוד פרק 35 (עונה שלישית): בין אשמה לאחריות

פרק 34 (עונה שלישית): כשהעולם נגדך

בשבועיים האחרונים נהג מונית סירב להסיע אותי, רופא סירב לטפל בי, וקופאית בסופר צעקה עליי לצאת. אני נעזר בכלבת שירות וכמובן שלפי חוק הם חייבים להכניס אותנו, אבל לא בחוק עסקינן, אלא בטריגרים. כל סיטואציה כזו, אני במרחק מילה לא במקום מלהשתמש באלימות פיזית. זה טריגר שמפעיל אותי מאוד. התחושה שמונעים ממני את היכולת לנוע… קראו עוד פרק 34 (עונה שלישית): כשהעולם נגדך

פרק 33 (עונה שלישית): תחושת סכנה

השבועיים האחרונים היו נוראיים. שבועיים בהם הלב נמצא קבוע בתחתונים. אזעקות, נפילות, כאוס ברחובות, אולפנים מתלהמים. שבועיים של תחושת סכנה קבועה, שמלווה כל צעד והחלטה במהלך היום. שבועיים של פחד, של חוסר שינה, של זעם, של עצב. אלה תחושות שאנחנו מכירים בשגרה שלנו. ההבדל העיקרי הוא הגובה של התחושות, הריכוז הגבוה שלהן. הניסיון שלנו במצבים… קראו עוד פרק 33 (עונה שלישית): תחושת סכנה

פרק 32 (הזמנת עבודה): ערכת מתחילים

החלטנו שהגיע הזמן לגייס את הכוח שלנו כקהילה, במטרה לדאוג לעצמנו בעצמנו. בשביל זה אנחנו רוצים להתחיל להרחיב את התוכן שאנחנו מייצרים מעבר לפרקי פודקאסט. הפרק הזה הוא ניסוי משותף לכם ולנו. לקחנו בעיה, חשבנו על פתרון, ואנחנו מציעים לכם המאזינים לקחת חלק בעשייה של הלם קלאב. הבעיה בה עסקנו בפרק הזה היא בעיית הבלבול… קראו עוד פרק 32 (הזמנת עבודה): ערכת מתחילים

פרק 31 (עונה שלישית): התקפי חרדה

לחוות התקף חרדה זה לחוות איבוד שליטה. זה לחוות איך הגוף לוקח פיקוד על הכל, לא מאפשר לנפש להתערב. לחץ בחזה, קוצר נשימה, הזעה מוגברת. מרגישים שעוד שניה עומדים להתעלף, להיחנק, למות. זה אחד התסמינים הערמומיים שאנחנו חווים. הוא מרגיש מאוד גופני, בניגוד לדוגמה לדיכאון. לחסרי הניסיון זה מרגיש שצריך ללכת לרופא משפחה, שצריך לעשות… קראו עוד פרק 31 (עונה שלישית): התקפי חרדה

פרק 30 (עונה שלישית): אובדנות

אם יש נושא שלא מדברים עליו, זה הנושא. אחד התסמינים המובהקים לפוסט טראומה, נמצא בכולנו בדרגה כזו או אחרת, אך מודר לגמרי מהשיח. הוא מודר כי הוא מפחיד. זאת התנהגות אנושית מבהילה, וכשנחשפים אליה היא גורמת לנו לשאול שאלות פנימה. שאלות קשות, שעל פניו מישהו אחר שהחליט לוותר מצא תשובות אליהן. כי הרי, אובדנות קשורה… קראו עוד פרק 30 (עונה שלישית): אובדנות

פרק 29 (עונה שלישית): יוצאים למלחמה

מה שאיציק תבע מאיתנו הוא שנשים לב, שנדבר על זה. הוא רצה שמשהו ישתנה, שאחרים לא יצטרכו לסבול כמוהו. איציק סעידיאן הצית את עצמו יום לפני יום הזיכרון, כי הגיעו לו מים עד נפש. הוא הקריב את עצמו עבורנו – הפך את עצמו לסמל, כדי שנשתמש בו ובזכרו כדי לשנות. איציק בפעולתו דרש מאיתנו לשנות,… קראו עוד פרק 29 (עונה שלישית): יוצאים למלחמה

פרק 28 (עונה שלישית): יום הזיכרון

קוראים לזה יום הזיכרון, אבל בתכלס זה יותר דומה לשבוע הזיכרון. החל מיום השואה, דרך יום הזיכרון, ועד ליום העצמאות (היום השני של יום הזיכרון), אנשים במצבנו נמצאים במצב של זיכרון קרב תמידי. זה שבוע שבו אנחנו קצרי רוח במיוחד, בו הזכרונות חיים בלו”ז היומיומי. גם כשאנחנו מצליחים להירגע, אז מגיעים הזיקוקים והנפצים הארורים של… קראו עוד פרק 28 (עונה שלישית): יום הזיכרון

פרק 27 (עונה שלישית): בכי

*טריגר: תיאורי קרבות* מלמדים אותנו מגיל צעיר מאוד שלבכות זה דבר פסול. שזה מעיד משהו לא טוב על האישיות שלך. שזה משדר חולשה. מגיל צעיר אנחנו מתורגלים להחביא את הבכי, לחנוק אותו. כל התגלות של דמעה על הלחי היא מקור מיידי ללחץ ובושה – איך אני נראה? למה דווקא עכשיו אני בוכה? איך אני מפסיק… קראו עוד פרק 27 (עונה שלישית): בכי

פרק 26 (עונה שלישית): אלוהים שונאת אותי

קשה לנו שלא לחיות תחת הרושם שכל העולם נגדנו. המאפיין העיקרי של התמודדות עם פוסט טראומה, הוא החזרתיות של המשברים. כל כמה דקות, שבועות, חודשים, שנים, אנחנו נקלעים למשבר פוסט טראומטי שמשפיע עמוקות על חיינו – מערער הנחות יסוד, פוגע במערכות יחסים, ובאופן כללי מייצר הרבה כאב. אם יש לנו מזל או ניסיון, בעזרת אנשים… קראו עוד פרק 26 (עונה שלישית): אלוהים שונאת אותי

פרק 25 (סיכום עונה שנייה): ועכשיו מה?

לפני כמה חודשים הקלטנו פרק, בו סיכמנו את העונה הראשונה, והתלוננו על מיעוט מאזינים. מאז עברו כמה חודשים, ויצא שכבר חצי שנה אנחנו נפגשים אחת לשבוע, שאכטה, בירה, ומקליטים פרק. כל מפגש כזה נותן לנו, כחברים ועמיתים לפוסט טראומה, הזדמנות לצלול לעומק לנושא או למחשבה או לחוויה שהייתה משמעותית בהקשר הזה של PTSD. התהליך האישי… קראו עוד פרק 25 (סיכום עונה שנייה): ועכשיו מה?

פרק 24 (עונה שנייה): פסיכולוגים

ללכת לטיפול נתפס כדבר יסודי בהתמודדות עם הפוסט טראומה. כמעט טריוויאלי, שאם אתה מרגיש רע, אתה כנראה צריך ללכת לטיפול. זה גם אחד הדברים העיקריים שהסביבה שלנו אומרת לנו: “לך לטיפול”. המערכת יחסים הזאת עם הפסיכולוג הופכת למערכת יחסים מאוד מרכזית בחיים שלנו. במידה מסוימת, ההתמדה בטיפול הופכת למן מדד איכות של כמה אני רציני… קראו עוד פרק 24 (עונה שנייה): פסיכולוגים

פרק 23 (עונה שנייה): שיקול דעת של אידיוט

בגלל שאני מנוסה באירועים מסכני חיים, ירו עליי איזה פעם או פעמיים, אז אני די בטוח בשיקול הדעת שלי באירועי קיצון. אני מכיר אירועי קיצון טוב. כבר שנים שאני מאמן את המוח להגיב, מקרים ותגובות, בניתי מלא פרוטוקולים בראש למה קורה אם פתאום יש סכנת חיים מסביבי ואני צריך לתפקד. לכן, כשלא תיפקדתי כשהחיים זימנו… קראו עוד פרק 23 (עונה שנייה): שיקול דעת של אידיוט

פרק 22 (עונה שנייה): ניתוקים

חברה נסעה על איילון לצפון תל אביב, ומצאה עצמה פתאום במחלף נתניה. חבר היה באמצע שיחה חשובה בעבודה, ולפתע מוצא את עצמו בסופה, בלי שהוא זוכר או יודע מה נאמר בה. גם בשדה הקרב עצמו יצא פתאום להתנתק, לברוח בראש לכמה שניות שמרגישות כמו דקות, למרות שאני תחת אש. ניתוקים הם מצב בו הנפש “מכבה”… קראו עוד פרק 22 (עונה שנייה): ניתוקים

פרק 21 (עונה שנייה): קיבלתי אס.אמ.אס ממשרד הביטחון

וב-SMS הזה, שקיבלתי, הם כתבו שההחלטה של הוועדה בדרך אליי בדואר רשום. לא מה ההחלטה. אלא, עדכנו אותי בטוב ליבם שהם סוף סוף הדפיסו את ההחלטה על נייר, שמו במעטפה ושלחו אליי. “בדואר רשום” כמובן. חודשיים אחרי שהוועדה התקיימה. אז מצאתי את עצמי בשמונה ימים של התקף חרדה אחד מתמשך. לא נושם, דופק מואץ, דיכאון… קראו עוד פרק 21 (עונה שנייה): קיבלתי אס.אמ.אס ממשרד הביטחון

פרק 20 (עונה שנייה): אין לך כלום

הקול בראש כל הזמן חוזר על זה. “אין לך כלום, אתה סתם משקר לכולם”. הקול הזה מלווה את חלקנו באופן קבוע. הרבה פעמים אני מרגיש לא ראוי להיקרא פוסט טראומטי. אני חושב על אלה שמרגישים רע יותר ממני, להם מגיע. אני סתם בכיין. מתי הסימפטומים שלי מספיקים כדי שארגיש לגיטימי לקרוא לעצמי פוסט טראומטי? מתי… קראו עוד פרק 20 (עונה שנייה): אין לך כלום

פרק 19 (עונה שנייה): ניהול זעם

כעס וזעם הם שני דברים שונים. קשורים, אבל שונים. בכעס יש מימד רציונלי מסוים, יש שליטה כלשהי. בזעם, אין שום היגיון, אין כמעט שליטה אם בכלל. כפוסט טראומטיים, אנחנו מפחדים פחד מוות ממצב של זעם. זה מצב בו הכל יכול לקרות. הכל יכול להשתנות בשניות. הכעס יכול להימשך חודשים ושנים, אבל זעם לא. כי כל… קראו עוד פרק 19 (עונה שנייה): ניהול זעם

פרק 18 (עונה שנייה): אני והחבר’ה

מערכת היחסים ביני לבין החברים שלי השתנתה מאוד עם השנים. פעם, כשהיינו ילדים בשכונה, היינו מאוד קרובים. עושים הכל יחד, כדורגל, צחוקים, הופכים למבוגרים לאט לאט. אבל עם השנים, מערכות היחסים האלה הפכו להיות טריגריות בשבילי. מהרגע שהשתחררתי, כל מפגש עם החבר’ה גרם לי לחזור לימים החמים של אוגוסט 2006 בלבנון. ועם הזמן, הרגשתי צורך… קראו עוד פרק 18 (עונה שנייה): אני והחבר’ה

פרק 17 (עונה שנייה): ניהול האלימות

עשינו פרק קצת אחר, פתחנו מיקרופונים וזרמנו: הצפיה בסדרה שעלתה ב- @כאן11, “לבנון”, השאירה בנו רושם גדול. מעבר לצילומים, לקולות ולדמויות הססגוניות, היא נתנה מבט לתוך תהליכי קבלת ההחלטות שהובילו לרומן האפל ארוך השנים עם לבנון. היא הדגישה עבורנו, כמה אנחנו ממשיכים להנציח ולהעמיק את היותנו חברה פוסט טראומטית. קשה להתווכח עם הצורך שלנו להגן… קראו עוד פרק 17 (עונה שנייה): ניהול האלימות

פרק 16 (עונה שנייה): להזיז את הקו

מתיש כל הזמן לחשוב על עצמנו כפוסט טראומטיים. להיזהר, לנסות ולצפות את הנפילות לפני שהן מתרחשות. מה אנחנו יכולים לעשות, ומה אנחנו לא מסוגלים לעשות. מעייף להימנע, מעייף לשמור על עצמנו בפני הנפילה. אנחנו שבירים, זה נכון. אבל לחשוב על זה כל הזמן נותן כוח והצדקה להימנעויות שלנו. ולמעשה, תוקע אותנו במקום. יש קשיים אובייקטיביים,… קראו עוד פרק 16 (עונה שנייה): להזיז את הקו

פרק 15 (עונה שנייה): איפוק

החיים מביאים אנשים לנקודות קצה. אצל פוסט טראומטיים, נקודות הקצה האלה עלולות להיות קיצוניות במיוחד. יום שחשבת שיתגלגל בצורה מסוימת, מאוד מהר יכול לקבל תפנית רעה. והתפניות האלה, טריגרים אם תרצו, מעוררים אצלנו רגשות עזים מאוד. לא פעם אני מוצא את עצמי בסיטואציות שהייתי מעדיף שיגמרו אחרת. למזלי, אף אחד מהסיטואציות האלה לא באמת הסלימה… קראו עוד פרק 15 (עונה שנייה): איפוק

פרק 14 (עונה שנייה): הייתי בוועדה של משרד הביטחון

מאז הפעם האחרונה שהקלטנו, התרחש אירוע משמעותי, בטח לכל פוסט טראומטי. הייתי בוועדה של אגף השיקום במשרד הביטחון, בנושא קביעת אחוזי נכות. זהו אירוע שנחשב לשיא של תהליך ההכרה, הוא למעשה נותן משמעות מבחינת זכויות וכסף להכרה. דיברנו כבר על משרד הביטחון בפרק 8, ויש סיכוי רב שנדבר עליהם שוב, אך הגעתי היום להקלטה עם… קראו עוד פרק 14 (עונה שנייה): הייתי בוועדה של משרד הביטחון

פרק 13: מה הלאה?

ההחלטה להקליט את הפודקאסט הזה הייתה לא קלה. למעשה היא ארכה מספר חודשים, כשלא היה לנו ברור מה בתכלס אנחנו רוצים ומרגישים בנוח לעשות. לפני חודשיים החלטנו להתיישב, לגלגל שאכטה, למזוג כוסית, וללחוץ על רקורד. הפרקים הראשונים מבולבלים, מלאי חן של ספונטניות. הפרקים היותר מאוחר מסודרים יותר, ומנסים לרדת לעומק של נקודה מסוימת. עברנו תהליך.… קראו עוד פרק 13: מה הלאה?

פרק 12: אצבע על ההדק

האם ירית במישהו? זאת שאלה שכמעט ולא שואלים בישראל. לא משנה מה עברת, לרוב, בזה אתה לא תשתף. וזאת חתיכת חוויה מעצבת. התחושה שפגעתי במישהו, אולי לקחתי חיים. כן, יכול להיות שזה היה מוצדק מאוד, אבל עדיין, לקחתי חיים. להיזכר בתחושות בגוף בשניה שאתה עוזב את ההדק, השוק, לעיתים האשמה. הלחיצה על ההדק מלווה את… קראו עוד פרק 12: אצבע על ההדק

פרק 11: בסוף, צריך להתפרנס

להתמודד עם פוסט טראומה במקום העבודה, זה אתגר אדיר. זה המקום שבו אסור לתת מקום להתנהגות של הבית. זה המקום שבו צריך לתפקד, הלחם על השולחן תלוי בזה. אבל המתח הזה הוא כמעט בלתי אפשרי. לא לתת לזעם לצאת. לקום בזמן מהמיטה בבוקר. מערכות היחסים במקום העבודה שמות אותנו בדילמה – לשתף במה שאנחנו מתמודדים… קראו עוד פרק 11: בסוף, צריך להתפרנס

פרק 10: דיכאון

אפשר לבלות ימים ושבועות על הספה בבית. תריסים נמוכים, שקיות על הרצפה, כלים בכיור. הרבה שיחות והודעות שלא נענו, אותם הבגדים, אותם מחשבות. דיכאון הוא המלך של הפוסט טראומה. הוא נפוץ מאוד באוכלוסיה, ואצל פוסט טראומטיים הוא התמודדות מרכזית. הוא הורס את הביטחון העצמי, את הגוף, מנתק אותנו מהעולם ומעצמנו. הרבה כוחות מסביב מחזקים אותו,… קראו עוד פרק 10: דיכאון

פרק 9: הורות וזוגיות

הורות וזוגיות הם שניים מן המסעות הגדולים שעוברים בחיים. אלו חוויות שמביאות איתם המון קשיים לכולם ללא יוצא מן הכלל, מבלי להוסיף פוסט טראומה לקלחת. החיבור שבין שלושת המושגים האלה, הורות, זוגיות ופוסט טראומה, יוצר חוויה מלאת דילמות, אשמה ואף כאב. האם ההתנהגות שלי משפיע לרעה על הילד שלי? האם אשתי תוכל להבין למה אני… קראו עוד פרק 9: הורות וזוגיות

פרק 8: אמא שלהם זונה

באופן הזוי, תהליך התביעה מול משרד הביטחון ואגף השיקום הוא תהליך שמחריף את התסמינים של פוסט טראומה. הכי רחוק משיקום. זהו תהליך שהרבה פוחדים ממנו, בצדק רב. הוא בירוקרטי להחריד, קר, משפטי. אין בו טיפת חמלה. רק פס ייצור של הכרעות, ועדות וטפסים. הוא מעורר טינה רבה, עלבון, זעם. בדרך כלל אחרי כל שלב בתהליך,… קראו עוד פרק 8: אמא שלהם זונה

פרק 7: תרופות שאני רושם לעצמי

רצינו לקרוא לפרק הזה שאכטה אחת יותר מדי. יש לנו נטייה לצרוך חומרים מטשטשים, שעוזרים לנו להתמודד עם המורכבות של החיים שלנו. אבל יש לזה מחיר, של הפרזה והגזמה. תוך כדי דיבור הבנו שהכותרת הזאת מאוד שיפוטית, ומעוררת הרבה מצפון. כשעוברים תחושות חזקות וחמוצות כל כך יום יום, יש צידוק למעט ויתור עצמי. כן, אנחנו… קראו עוד פרק 7: תרופות שאני רושם לעצמי

פרק 6: השתלטות עוינת על המחשבות

יש תסמין נפוץ לפוסט טראומטיים, שהוא בוגדני במיוחד. חודרנות. סיוטים, פלאשבקים, מחשבות טורדניות. פתאום משום מקום, בזמן העבודה או בזמן השינה, מתפרצת לה לראש מחשבה רעה, מניאקית, שהולכת ותופסת מקום, מרעילה כל חלקה רגועה, דוחקת את כל שאר הנושאים החוצה. אנחנו לא מזמינים אותה, אבל היא מרגישה מאוד בנוח אצלנו בראש. זה מאוד מבהיל כשהחודרנות… קראו עוד פרק 6: השתלטות עוינת על המחשבות

פרק 5: הכעס לא עומד להיעלם

אנחנו כועסים, הרבה, רוב הזמן. זה יכול לצאת משליטה, די בקלות. זה משתלט, זה דומיננטי, זה מה שמייצר לנו תווית של פוסט טראומטיים. זה מופיע בכל מקום, בכל מיני צורות. זה האות אזהרה המרכזית לסביבה שלנו. חלק מרכזי מהחיים עם הפוסט טראומה זה כעס, שלעיתים הופך לזעם. כעס לא מוסבר בהתחלה, כעס טהור, חריף. צעקות,… קראו עוד פרק 5: הכעס לא עומד להיעלם

פרק 4: מחסום הבושה

כשהתיישבנו להקליט את השיחות בינינו, אמרנו שנשתדל כמה שפחות להתעסק בסיפורים ובחוויות מהשירות. אבל העיסוק בבושה, גרם לנו, בצורה לא מתוכננת, לרצות להמחיש מה זה להסתכל לתוך הבושה פנימה. יש קשר הדוק בין פוסט טראומה לבושה. בושה מאירועים שקראו לנו בצבא, מהחלטות שקיבלנו מאז, מדברים שעשינו. בושה מאיך שאנחנו מרגישים היום, מאיך שאנחנו מתנהגים לפעמים,… קראו עוד פרק 4: מחסום הבושה

פרק 3: למה חשוב להבין שתיאלץ להסתדר לבד

התמודדות עם פוסט טראומה מביאה איתה פרדוקס. מצד אחד, אנחנו תלויים באחרים כדי לשפר את איכות חיינו, ומצד שני אנחנו תלויים בעצמנו כדי לגרום לאותם אנשים לעזור לנו. הבדידות של הפוסט טראומטי, המחשבות האפלות מאוד המלוות אותנו ביום יום, יכולות להבריח אדם נורמלי. האם לשתף? האם להסתכן בזה שזה יבהיל? בפרק הזה ניסינו להבין למה… קראו עוד פרק 3: למה חשוב להבין שתיאלץ להסתדר לבד

פרק 2: המושג הלום קרב, עוזר או הורס?

הצעד הראשון שצריך לעשות, הוא להבין שמשהו לא בסדר. שיש משהו שונה לגביך. שתשנה את ההגדרה שלך כלפי עצמך, ממישהו “רגיל” למישהו שהוא לא. הסיבה היא שזה פותח עולם אפשרויות. בישראל הביטוי “הלום קרב” שגור ונפוץ, ורוב אנשים משתמשים בביטוי הזה כדי לתאר את התופעה. עם זאת, מעטים אלה שמתמודדים עם זה, שמגדירים עצמם הלומי… קראו עוד פרק 2: המושג הלום קרב, עוזר או הורס?

פרק פיילוט: מה הרעיון של “מענה הולם” (הגבירו ווליום)

החלטנו לעשות ניסוי. שנינו פוסט טראומטיים מהצבא (שמו של השותף שלי שמור במערכת). לשנינו יש לבנון, עזה, איו”ש. ירו עלינו, זרקו עלינו אבנים, פצמ”רים התפוצצו לידינו. ומאז שהשתחררנו, לפני 15-20 שנה, זה נוכח בחיים שלנו. אנחנו נפגשים אחת לחודש-חודשיים כדי להתמודד, שותים מלא ומדברים. על התמודדות עם החיים, משפחה, קריירה. מצאנו נחמה רבה בשיחות האלה.… קראו עוד פרק פיילוט: מה הרעיון של “מענה הולם” (הגבירו ווליום)