פחד הוא דבר מכאיב פיזית. והרצון להימנע מכאב הוא הדבר הכי הגיוני בעולם. לכן קורה הרבה שהפחד מנהל אותנו. הכאב הזה, הטראומה שלנו, אנחנו לא רוצים לחוות שוב. החוויות שחווינו מלמדות אותנו כמה כואבים יכולים להיות החיים האלה. אנחנו לא רוצים להיות אפילו קרובים למשהו שיכול להזכיר את החוויה הנוראית הזאת שחווינו. נעשה כמעט כל דבר, כדי לא להיזכר בהרגשה הגופנית הזאת, הרגשית הזאת, שמשהו שמתרחש עכשיו הוא ממש כואב. נעשה הכל כדי להימנע מלהרגיש ככה שוב. נשנה את התפריט שלנו. נשנה את שגרת היום שלנו. לא נצא מהבית. נמנע ממגע עם אנשים. נמנע ממקומות ציבוריים. נשב עם הגב לקיר כשאנחנו בקהל, מוכנים לכל תרחיש. לפחד כוח גדול עלינו. הוא אחד המעצבים הראשיים של ההתנהגות שלנו, וההתגברות עליו היא אחד הדברים הכי חשובים וקשים שאנחנו מוכרחים לעשות ברמה יומיומית. לפחות תמיד אפשר להסתמך על הלחש נגד הפחד מתוך הספר חולית (Dune):
"אַל לִי לְפַחֵד. הַפַּחַד הוּא קוֹטֵל הֵבִינָה. הַפַּחַד הוּא הַמָּוֶת הַקָּטָן הַמֵּבִיא כִּלָּיוֹן מֻחְלָט. אֶעֱמֹד בִּפְנֵי פַּחְדִּי. אַנִּיחַ לוֹ לַחֲלֹף סְבִיבִי וּבַעֲדִי. וְכַאֲשֶׁר יַחֲלֹף עַל־פָּנַי, אֶפְנֶה אֶת עֵינַי רוּחִי וְאַרְאֶה אֶת נְתִיבוֹ. בַּמָּקוֹם שֶׁעָבַר הַפַּחַד לֹא יִהְיֶה דָּבָר. רַק אֲנִי אֲוַתֵּר."
בפרק הזה ניסינו להבין למה אנחנו נמנעים, ואיך הפחד מנהל אותנו.
סצנת פתיחה: Dune, 1984
שיר סיום: Eminem – Lose Yourself
