יש לנו געגוע למי שהיינו פעם, כשלא ממש ידענו עד כמה העולם הזה אכזרי. געגוע לפוטנציאל הגדול שראו בנו, געגוע למחשבות גדולות וחיוביות. טיפחנו במשך שנים איזשהו אידאל לעצמנו, מה אנחנו רוצים או הולכים להיות. איזה אדם נהיה. איזה הורה. איזה קריירה. האידיאל הזה נשאר חיי, למרות שהפוסט טראומה לא חלק ממנו. האידאל הזה הוביל אותנו בהחלטה מה אנחנו הולכים ללמוד, איפה נגור, איפה נעבוד. לפעמים הוא מה שהרים אותנו לגבהים, ולפעמים הוא הסיבה להתרסקות. קשה לנו לשחרר ממי שרצינו להיות, ממי שהיינו אמורים להיות. זאת קלישאה ידועה שצריך לשחרר ממי שהיינו פעם. לפני מה שקרה. במשך שנים אנחנו בתהליך אבל, מנסים לקבל את האובדן הגדול הזה, של מי שחלמתי להיות.
בפרק הזה ניסינו להבין את תהליך האבל על מי שהיינו אמורים להיות לפני הפוסט טראומה.
סצנת פתיחה: Rocky, 1976
שיר סיום: Nina Simone – Ain't Got No, I Got Life
