יש לנו געגוע למי שהיינו פעם, כשלא ממש ידענו עד כמה העולם הזה אכזרי. געגוע לפוטנציאל הגדול שראו בנו, געגוע למחשבות גדולות וחיוביות. טיפחנו במשך שנים איזשהו אידאל לעצמנו, מה אנחנו רוצים או הולכים להיות. איזה אדם נהיה. איזה הורה. איזה קריירה. האידיאל הזה נשאר חיי, למרות שהפוסט טראומה לא חלק ממנו. האידאל הזה הוביל אותנו בהחלטה מה אנחנו הולכים ללמוד, איפה נגור, איפה נעבוד. לפעמים הוא מה שהרים אותנו לגבהים, ולפעמים הוא הסיבה להתרסקות. קשה לנו לשחרר ממי שרצינו להיות, ממי שהיינו אמורים להיות. זאת קלישאה ידועה שצריך לשחרר ממי שהיינו פעם. לפני מה שקרה. במשך שנים אנחנו בתהליך אבל, מנסים לקבל את האובדן הגדול הזה, של מי שחלמתי להיות.
בפרק הזה ניסינו להבין את תהליך האבל על מי שהיינו אמורים להיות לפני הפוסט טראומה.
סצנת פתיחה: Rocky, 1976
שיר סיום: Nina Simone – Ain’t Got No, I Got Life
פלייליסט של המוזיקה במענה הולם
אם אתם צריכים עזרה, תרימו טלפון לקו החם של נט”ל: 1-800-363-363
# פוסט טראומה #פוסטטראומה #משרד_הביטחון #משרדהביטחון #פוסט_טראומה #פציעה_שקופה #הלם_קרב #מענה_הולם #לבחור_לחיות #פוסט #טראומה #דיכאון #עצב #כאב #כעס #זעם