אנחנו מזניחים את עצמנו בהרבה דרכים וצורות. הכלים מצטברים בכיור. הרצפה תופסת צבעים לא טבעיים. הבגדים ישנים ועם חורים. מצחצחים שיניים רק כשיוצאים מהבית, וגם זה לא תמיד. הסדינים לא הוחלפו כבר חודש. יש פעולות שהם פשוט יקרות לנו רגשית, מעמיסות עלינו. לקום ולגשת לכיור, להתחיל לשטוף כלים, היא פעולה קשה אובייקטיבית, ולאנשים כמונו קשה עוד יותר. אז אנחנו מעדיפים לדחות את ההתמודדות למאוחר יותר. זה לא שההתמודדות עצמה תיעלם, אבל אנחנו מעדיפים לא להתמודד כרגע, אם לא ממש צריך.
מבחוץ, ההתנהגויות האלה נראות מוזר לכל הפחות. הן לא מקובלות, ומעוררות לא פעם תגובות לא נעימות. מקשות עלינו לייצר מערכות יחסים משמעותיות. זה שנהיה מטופחים יותר, על פניו, עוזר לחברה לקבל אותנו, עוזר לנו להיטמע ביתר קלות בסביבה. אבל זה גם עוזר לחברה להימנע מלהתמודד איתנו. מנציח ומשמר את זה שהפציעה שלנו תישאר שקופה. אז מצד אחד, כן, עדיף שנדאג לעצמנו, שנהיה לבושים סביר, מטופחים, נקיים. אבל מצד שני, זה מה שזה. זה אנחנו. ואין שום סיבה שנסתתר למען הנוחות של אחרים.
בפרק הזה ניסינו להבין למה אנחנו מזניחים את עצמנו.
סצנת פתיחה: Zoolander, 2001
שיר סיום: Nirvana – Come As You Are
