להיות בחרדה זה להניח כל הזמן ובכל סיטואציה שהרע מכל עומד לקרות. “להכין” את עצמך לעמוד במכה שעוד רגע נוחתת לך על הראש. מצד אחד, זה לא בלתי הגיוני.. אנחנו יודעים כמה רעה יכולה סיטואציה להיות. כמה מהר דברים יוצאים משליטה. יש לנו ניסיון. לכן, אנחנו מאומנים לחשוב ולנתח את המציאות מנקודת מבט קיצונית. אנחנו מחפשים אקטיבית אחר הטראומה הבאה בציפייה, יודעים שהיא תבוא. אנחנו רואים אותה, מול עינינו, בתוך הראש. כל דבר יכול להדרדר בקלות לסצנה של טרנטינו. והמחשבות האלה, המאוד מציפות, לא עוזבות. הן ננעלות על התודעה, ומכריחות אותנו לחיות אותן פעם אחר פעם. לא משנה כמה הסצינות קיצוניות. ולך עכשיו תסביר לאנשים סביבך שהם צריכים להסתדר “ולהכיל” את זה שאתה בלחץ כל היום.
בפרק הזה ניסינו להבין את מקומה של החרדה בחיינו.
סצנת פתיחה: Wayne’s World, 1992
שיר סיום: Gloria Gaynor – I Will Survive
