בשבועיים האחרונים נהג מונית סירב להסיע אותי, רופא סירב לטפל בי, וקופאית בסופר צעקה עליי לצאת. אני נעזר בכלבת שירות וכמובן שלפי חוק הם חייבים להכניס אותנו, אבל לא בחוק עסקינן, אלא בטריגרים. כל סיטואציה כזו, אני במרחק מילה לא במקום מלהשתמש באלימות פיזית. זה טריגר שמפעיל אותי מאוד. התחושה שמונעים ממני את היכולת לנוע במרחב או לקבל טיפול רפואי או פאקינג לקנות חמגשיות בסופר היא תחושה שממלאת אותי זעם טהור, צודק, ומסוכן ביותר לשרידות שלי.
הסיכון הוא כמו מטבע, יש לו שני צדדים. מצד אחד, עדיף להימנע מעימות ומטריגר כזה, לנתק מגע כמה שיותר מהר, ולנסות למצוא חלופה. העיקר לא להיות חשוף לאפשרות של איבוד עשתונות. מצד שני, עדיף להתמודד עם הסיטואציה ולנסות “לנצח” את המצב, לקבל את השירות שאני אמור לקבל. כי אי אפשר לוותר כל הזמן, בסוף אני צריך את הטיפול הרפואי או הנסיעה במונית. אם אני לא משתמש בשירותים האלה, זה לא שהצורך בהם יעלם. אלו שני צדדיו של הסיכון.
בפרק הזה ניסינו להבין איך להתמודד כשהעולם נגדך.
סצנת פתיחה: Rocky II, 1979
שיר סיום: Wu-Tang Clan – Triumph
