התמודדות עם פוסט טראומה מביאה איתה פרדוקס. מצד אחד, אנחנו תלויים באחרים כדי לשפר את איכות חיינו, ומצד שני אנחנו תלויים בעצמנו כדי לגרום לאותם אנשים לעזור לנו. הבדידות של הפוסט טראומטי, המחשבות האפלות מאוד המלוות אותנו ביום יום, יכולות להבריח אדם נורמלי. האם לשתף? האם להסתכן בזה שזה יבהיל?
בפרק הזה ניסינו להבין למה חשוב להסתדר לבד, ומה הגבולות של זה.
סצינת פתיחה: First Blood part II, 1985
שיר סיום: Kid Cudi – Solo Dolo (Nightmare)
