קוראים לזה יום הזיכרון, אבל בתכלס זה יותר דומה לשבוע הזיכרון. החל מיום השואה, דרך יום הזיכרון, ועד ליום העצמאות (היום השני של יום הזיכרון), אנשים במצבנו נמצאים במצב של זיכרון קרב תמידי. זה שבוע שבו אנחנו קצרי רוח במיוחד, בו הזכרונות חיים בלו”ז היומיומי. גם כשאנחנו מצליחים להירגע, אז מגיעים הזיקוקים והנפצים הארורים של כניסת החג. תפקידו ומטרתו ברורה וראויה, אך לא לימדו אותנו להתמודד עם ההשלכות שלו. במיוחד, כשפתאום זה כבר לא טקס בבית ספר של בוגרים שנהרגו, אלא זה טקס לזכרו של חבר כמו אח. המון ישראלים מכירים את המעבר הזה, איך פתאום יום הזיכרון הוא יום חשוב ברמה האישית מאוד. וכל אחד פיתח דרך להתמודד עם היום הזה – בבית העלמין עם משקפי שמש, בבית עם בקבוק וויסקי, או בכלל סוגר מבעוד מועד כרטיס טיסה. לכל אחד הדרך לזכור.
בפרק הזה ניסינו להבין את יום הזיכרון.
סצנת פתיחה: ואלס עם באשיר, 2008
שיר סיום: טונה – גם זה יעבור
פלייליסט של המוזיקה במענה הולם
אם אתם צריכים עזרה, תרימו טלפון לקו החם של נט”ל: 1-800-363-363
# פוסט טראומה #פוסטטראומה #משרד_הביטחון #משרדהביטחון #פוסט_טראומה #פציעה_שקופה #הלם_קרב #מענה_הולם #לבחור_לחיות #פוסט #טראומה #דיכאון #עצב #כאב #כעס #זעם