*טריגר: תיאורי קרבות*
מלמדים אותנו מגיל צעיר מאוד שלבכות זה דבר פסול. שזה מעיד משהו לא טוב על האישיות שלך. שזה משדר חולשה. מגיל צעיר אנחנו מתורגלים להחביא את הבכי, לחנוק אותו. כל התגלות של דמעה על הלחי היא מקור מיידי ללחץ ובושה – איך אני נראה? למה דווקא עכשיו אני בוכה? איך אני מפסיק את זה? ועצם העובדה שבכי הוא תסמין מרכזי בחיי הפוסט טראומטי, הופכת את כל ההדחקה הזאת לעבודה מאוד קשה. סביבנו העולם ממשיך להתנהל, הגירויים והטריגרים ממשיכים להופיע, כוח העמידה כבר לא כמו שהיה פעם. וגם אי אפשר להתעלם מהכוח המניפולטיבי של הבכי. הרי, אי אפשר להישאר אדיש לאדם שבוכה מולנו. זאת תגובה טבעית להציע לו נחמה כלשהי. וכשבוכים הרבה, לראות איך האנשים שסובבים אותך משנים את ההתנהגות שלהם בגללך, זה בלתי נסבל וממש לא עוזר להדחיק את הבכי.
בפרק הזה ניסינו להבין מה מקום הבכי בחיינו.
סצנת פתיחה: Intervention, Season 8 Episode 13
שיר סיום: Nick Cave & The Bad Seeds – The Weeping Song
פלייליסט של המוזיקה במענה הולם
אם אתם צריכים עזרה, תרימו טלפון לקו החם של נט”ל: 1-800-363-363
# פוסט טראומה #פוסטטראומה #משרד_הביטחון #משרדהביטחון #פוסט_טראומה #פציעה_שקופה #הלם_קרב #מענה_הולם #לבחור_לחיות #פוסט #טראומה #דיכאון #עצב #כאב #כעס #זעם