*טריגר: תיאורי קרבות*
מלמדים אותנו מגיל צעיר מאוד שלבכות זה דבר פסול. שזה מעיד משהו לא טוב על האישיות שלך. שזה משדר חולשה. מגיל צעיר אנחנו מתורגלים להחביא את הבכי, לחנוק אותו. כל התגלות של דמעה על הלחי היא מקור מיידי ללחץ ובושה – איך אני נראה? למה דווקא עכשיו אני בוכה? איך אני מפסיק את זה? ועצם העובדה שבכי הוא תסמין מרכזי בחיי הפוסט טראומטי, הופכת את כל ההדחקה הזאת לעבודה מאוד קשה. סביבנו העולם ממשיך להתנהל, הגירויים והטריגרים ממשיכים להופיע, כוח העמידה כבר לא כמו שהיה פעם. וגם אי אפשר להתעלם מהכוח המניפולטיבי של הבכי. הרי, אי אפשר להישאר אדיש לאדם שבוכה מולנו. זאת תגובה טבעית להציע לו נחמה כלשהי. וכשבוכים הרבה, לראות איך האנשים שסובבים אותך משנים את ההתנהגות שלהם בגללך, זה בלתי נסבל וממש לא עוזר להדחיק את הבכי.
בפרק הזה ניסינו להבין מה מקום הבכי בחיינו.
סצנת פתיחה: Intervention, Season 8 Episode 13
שיר סיום: Nick Cave & The Bad Seeds – The Weeping Song
