לפני כמה חודשים הקלטנו פרק, בו סיכמנו את העונה הראשונה, והתלוננו על מיעוט מאזינים. מאז עברו כמה חודשים, ויצא שכבר חצי שנה אנחנו נפגשים אחת לשבוע, שאכטה, בירה, ומקליטים פרק. כל מפגש כזה נותן לנו, כחברים ועמיתים לפוסט טראומה, הזדמנות לצלול לעומק לנושא או למחשבה או לחוויה שהייתה משמעותית בהקשר הזה של PTSD. התהליך האישי הזה ששנינו עוברים, מתרחש במקביל להתפתחות של הפודקאסט כמקור תוכן. התחיל להתייצב מספר המאזינים שמקשיבים לכל פרק, הפורמט של הפרקים נהיה לנו ברור יותר, וכשזה קרה התחלנו לקבל מלא הודעות מכם, אלה שמקשיבות לשיחות שלנו. ככל שקיבלנו יותר הודעות, ככה הבשילה אצלנו ההבנה שאנחנו צריכים לבקש ממכם משהו: לקראת יום הזיכרון, רמת העוררות שלנו עולה. אנחנו יודעים את זה על עצמנו, שהימים מסביב ליום הזיכרון הם ימים של סבל. לכן אנחנו מבקשים שתשלחו פרק של “מענה הולם” לחבר או חברה שזה עלול להועיל להם.
בפרק הזה ניסינו להבין מה עבר עלינו ב-12 פרקים האחרונים, מאז שסיכמנו את עונה 1 בפרק 13.
סצנת פתיחה: Monty Python and The Holy Grail, 1975
שיר סיום: George Michael – Careless Whisper
