כעס וזעם הם שני דברים שונים. קשורים, אבל שונים. בכעס יש מימד רציונלי מסוים, יש שליטה כלשהי. בזעם, אין שום היגיון, אין כמעט שליטה אם בכלל. כפוסט טראומטיים, אנחנו מפחדים פחד מוות ממצב של זעם. זה מצב בו הכל יכול לקרות. הכל יכול להשתנות בשניות. הכעס יכול להימשך חודשים ושנים, אבל זעם לא. כי כל הגוף מושקע בלייצר זעם, והגוף לא יכול להחזיק את זה הרבה זמן. כל ביטוי של זעם הוא אלים, הוא מבהיל. הביטוי החיצוני מרחיק מאיתנו את אלה שאוהבים אותנו. כי קשה לחיות לצד הזעם. אנחנו נוטים ומועדים לזעם, לכן אנחנו מוכרחים למצוא את הדרך לנהל את עצמנו. מי כמונו יודע שיהיו רגעים בהם אובדן שליטה יהיה ממש במרחק שערה.
בפרק הזה ניסינו להבין מה מקומו של הזעם בחיינו.
סצנת פתיחה: Seinfeld: Season 9, Episode 3
שיר סיום: 2Pac – Hit 'Em Up
