עשינו פרק קצת אחר, פתחנו מיקרופונים וזרמנו:
הצפיה בסדרה שעלתה ב- @כאן11, “לבנון”, השאירה בנו רושם גדול. מעבר לצילומים, לקולות ולדמויות הססגוניות, היא נתנה מבט לתוך תהליכי קבלת ההחלטות שהובילו לרומן האפל ארוך השנים עם לבנון. היא הדגישה עבורנו, כמה אנחנו ממשיכים להנציח ולהעמיק את היותנו חברה פוסט טראומטית. קשה להתווכח עם הצורך שלנו להגן על עצמנו, ולכן על הצורך בצבא חזק ומיומן, אך הרבה יותר קל להתווכח עם מדיניות “החזרה מהקרב”. המוסדות שיצרנו בתוך חברה, שאמורות להגן עלינו בפני אויב, ממשיכים להעצים את הנזק. במקום לייצר לוחמים טובים, שהופכים להיות אחרי השירות אנשים שמחים ותורמים לסביבתם, בנינו מנגנון שלא יודע לצמצם את הנזק שהוא מחויב לייצר.
בפרק הזה ניסינו להבין את ההקשר ההיסטורי הישראלי של הפוסט טראומה.
סצנת פתיחה: Forrest Gump, 1994
שיר סיום: MC Solaar – La Concubine de L’Hémoglobine
