החלטנו לעשות ניסוי.
שנינו פוסט טראומטיים מהצבא (שמו של השותף שלי שמור במערכת). לשנינו יש לבנון, עזה, איו”ש. ירו עלינו, זרקו עלינו אבנים, פצמ”רים התפוצצו לידינו. ומאז שהשתחררנו, לפני 15-20 שנה, זה נוכח בחיים שלנו.
אנחנו נפגשים אחת לחודש-חודשיים כדי להתמודד, שותים מלא ומדברים. על התמודדות עם החיים, משפחה, קריירה. מצאנו נחמה רבה בשיחות האלה. הן חלק מנוהל ההתמודדות שלנו עם החיים.
הפעם, החלטנו להקליט את השיחה שלנו, במחשבה שזה יכול לעניין אנשים כמונו, שהצבא עדיין נוכח בחיים שלהם. יצא ארוך אחול מניוקי. איזה שעתיים של מלמולים מבולבלים. אבל בגלל שבעיקר רצינו להבין האם יש פה משהו שיעניין אנשים לשמוע, קיצצנו את זה ל15 דקות.
נשמח אם תקשיבו, ותגידו לנו האם זורם, האם הייתם שומעים פרק נוסף, איך הייתם בונים את הפורמט. אם זה יעניין, נקליט פרקים נוספים, ואולי אפילו יוולד מזה פודקאסט. מי יודע.